ברטנורא על משנה שבת י״ז:ד׳

4 מַסָּר הַגָּדוֹל. מְגֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁנּוֹסְרִים בָּהּ קוֹרוֹת:

5 וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. כְּלִי גָּדוֹל הֶעָשׂוּי כְּסַכִּין שֶׁבּוֹ עוֹשִׂין חָרִיץ שֶׁל תֶּלֶם הַמַּעֲנָה, וְהָנָךְ קָפֵיד עֲלַיְהוּ וּמְיַחֵד לְהוּ מָקוֹם, דְּלֹא חָזוּ לִמְלָאכָה אַחֲרִיתִי:

6 כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. הָכִי קָאָמַר, כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְהֶתֵּר, כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת, נִטָּלִים לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי, וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפוֹ וְלִמְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ מֵחַמָּה לַצֵּל אוֹ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהוּ הַגַּנָּבִים, שָׁרֵי בִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר. וּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, כְּגוֹן מְדוּכוֹת וְרֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ מֻתָּר, מֵחַמָּה לַצֵּל אוֹ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אָסוּר:

7 רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִטָּלִים אֶלָּא לְצֹרֶךְ. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁ הַמְיֻחָד לוֹ בִּלְבַד, וְלֹא לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר, וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, כְּגוֹן סַכִּין לַחְתֹּךְ בּוֹ בִּלְבַד שָׁרֵי, וְלֹא לִסְמֹךְ בּוֹ אֶת הַקְּעָרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה: